מכתב תודה,

אלי : "איפה תהי עוד 20 שנה ?"

אני : מאיפה אני יודעת , זה רחוק מידי , קשה לי לראות איך אני מסיימת את השבוע הזה , אז עוד 20 שנה על מה אתה מדבר"

אלי : "תרשמי מה שבא לך , מה שאת רוצה שיהיה  , תתפרעי , תשתוללי , תרשמי משהו אוטופי לחלוטין , למשהו אוטופי לא חייבת להיות אחיזה במציאות....."

הגעתי לאימון מתוך סקרנות בלבד ובהמשך מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח למפגשים האלו שהיו נינוחים ובאווירה ביתית , חופשית ומעצימה.   במפגשים הללו עשיתי את מה שאני הכי אוהבת לעשות ... דיברתי , אבל לא סתם דיברתי  , לא הפסקתי לדבר ,  אלי פשוט הוביל אותי בתוך נבחי נשמתי ואילץ אותי (בטוב ) , מבלי ששמתי לב להתמודד עם האני הפנימי שלי , אלי הביא אותי למקומות הכי חבויים  ואצורים שבנשמתי וגרם לי להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם – ואני אפילו לא שמתי לב שהוא עושה לי את זה. 

מתוך החלום האוטופי שכתבתי אז... "אני אוהבת את החיים שלי , אני רגועה , שלווה , יש לי דברים מאוד ברורים מצד אחד ומאוד לא שגרתיים מצד שני , אני שולטת בדברים בוחנת כל דבר ובוחרת בחירה אמיתית , וגם ההתפשרויות הן מבחירה....  אני בריאה ,אני מקיימת אורך חיים ספורטיבי ,  יפה מבפנים ורזה מבחוץ , שמחה ובטוחה בעצמי ובכל הסובב אותי"

תחומים בהם רציתי להתפתח , לשנות , לגעת ולא ידעתי איך כפי שכתבתי באותו מסמך אוטופי היו : שליטה ברגשות , פחות פגיעות , קבלה עצמית , נתינה , רוגע , שלווה שמחת חיים , אורך חיים ספורטיבי ועוד דברים רבים שאיבדתי במסע הטוטלי של  האימהות והקריירה.

היום , הרבה תחומים הפכו מאוטופיה למציאות , מ"לא ניתנים להשגה" ל"ברי השגה" אפילו טריוויאליים יומיומיים  , היום אני יודעת לקבל , לתת , היום אני בטוחה בי ובטוחה בטוב.

היום אני רגועה יותר , שלווה , אוהבת  , מודעת לעצמי , מקיימת אורך חיים ספורטיבי ובריא , היום אני 32 קילו פחות , טבעי , (זה אמנם סוג של תוצר הלווי של התהליך אבל הוא היה רשום בחלום האוטופי שלי כמשהו שאני רוצה להשיג בטווח של שנים) , היום אני אדם טוב יותר לי , למשפחתי , לסביבה הקרובה יותר והקרובה פחות. היום אני יודעת ומודעת שקושי הוא לא דבר רע , הוא לא ממוטט אותי , אני בוחנת אותו , אני מתמודדת איתו אני מועצמת ממנו.

לא הכל טוב כל הזמן אבל זה בסדר , זה לא מלחיץ , זה לא משתק , אני משתדלת כל הזמן לחייך לחיים והפלא ופלא הם בדרך כלל מחייכים אלי חזרה (וגם אם לא זה עדיין בסדר...)

ענבל